יש מי שיגיד שישנה רק אנגלית אמיתית אחת – האנגלית הבריטית. על פי תפיסה זו, ההגייה, הכתיב והדקדוק של השפה הבריטית קרובים יותר למקור ועל כן נכונים יותר. מנגד, טוענים אחרים כי שפה היא עניין דינמי וגם השפה האנגלית הבריטית עברה גלגולים רבים לפני שסיגלה לעצמה את צורתה הנוכחית. בסופו של דבר, אנגלית בריטית מודרנית התפתחה מתוך האנגלית העתיקה, ובדרך הושפעה גם משפות אחרות כגון לטינית וצרפתית. על כן השאלה "מהי האנגלית הטובה יותר – בריטית או אמריקאית" אינה העניין המרכזי, וגם קשורה יותר להעדפה אישית. מה שכן חשוב לדעת הוא מה מייחד את האנגלית הבריטית ומתי כדאי להשתמש בה ולא באנגלית האמריקאית למשל. על כך – במאמר הבא. 

 

מי אומר את זה טוב יותר?

בין הבריטים לבין האמריקאים קיימת תחרות באשר לאופן הביטוי של המילים. ובאמת, המבטא הוא אחד הדברים המזוהים ביותר עם הבריטית האנגלית, ויש המעדיפים את האנגלית הבריטית דווקא בשל כך. אך למעשה בבריטניה ניתן לשמוע סוגים רבים של מבטאים, ולא כולם נשמעים כמו האנגלית של ה-BBC. המבטא ה"סטנדרטי" כביכול, או ה-Received Pronunciation (בקיצור – RP), שנחשב למבטא ה"נכון" וה"ראוי" הוא המבטא שבו ידברו שדרני החדשות הקפדניים וכמובן גם המלכה. זהו גם המבטא שעליו חושבים אולי כאשר חושבים על מבטא בריטי והוא נחשב כמצביע על סמכותיות ועל אינטליגנציה. ייתכן שהמוניטין של מבטא זה התבסס בשל העובדה כי הוא היה המבטא המועדף על האריסטוקרטיה של המאה ה-18 ושל המאה ה-19. גם כיום מבטא זה נרכש במסגרת לימודי השפה האנגלית, ואחד המאפיינים המרכזיים שלו הוא היעלמותה של ה-R בסופי מילים. כך במילה water, לא נשמע באנגלית הבריטית (בניגוד לאמריקאית) את ה-R. אך כאמור, מלבד מבטא ממלכתי זה, ישנם מבטאים רבים נוספים כגון המבטא הקוקני (Cockney) הנחשב פחות "יוקרתי". המבטא הקוקני מדובר בעיקר בקרב המעמד הנמוך יחסית, וניתן לשמוע אותו במיוחד בצד המזרחי של לונדון. במילים הנהגות במבטא זה לא ניתן לשמוע לעיתים את ה-H, וכך המילה house נהגית כ-ouse. אם תרצה להגיד תודה למישהו במבטא זה, סביר להניח שתגיד fank you ולא thank you. מלבד המבטא המפורסם הזה ישנם עוד מבטאים רבים אחרים המזוהים עם אזורים שונים באנגליה.

 

אוצר המילים

כאשר מחפשים חברת תרגומים, או כאשר ישנו פרויקט תרגום לשפות שיש לטפל בו, אוצר המילים הוא עניין מרכזי שיש לשים לב אליו, כמיוחד כשמדובר בשפה האנגלית. לפני שמתחילים במלאכת התרגום מאנגלית לעברית למשל, יש לוודא באיזו אנגלית בוחרים – באנגלית הבריטית או באנגלית האמריקאית. אם לדוגמה נדרשים לבצע תרגום משפטי, יש לשים לב כי באנגלית הבריטית, עורך הדין נקרא barrister, וזאת לעומת הקולגה שלו מארצות הברית הנקרא attorney. ההבדלים באוצר המילים אינם נוגעים רק למושגים ולמונחים, וניתן למצוא דוגמאות רבות להבדלים גם במילים המשמשות אותנו בחיי היום-יום. כך לדוגמה, בבריטניה, אם תרצה לעלות במעלית, תחפש את ה-lift, ואילו בארצות הברית יהיה עליך למצוא את ה-elevator. אם תבקש למצוא דירה בלונדון למשל, תצטרך לחפש flat, ואילו בניו יורק לדוגמה, יהיה עליך למצוא apartment. תייר היושב בבית הקפה בלונדון ומעוניין בעוגייה לצד התה שלו, יבקש biscuit ואילו בארצות הברית סביר להניח שיזמין קפה ויבקש cookie. כשירצה לשלם את החשבון שלו יבקש התייר מהמלצר הבריטי bill, ואילו בארצות הברית עליו לבקש check. ייתכן מאוד כי בשפה מדוברת יבינו אתכם כך או כך – אחרי הכל אנחנו חיים בעולם שגבולותיו מצטמצמים כל העת, אך בתרגום של טקסט, כדאי כמובן לשים לב שבוחרים באוצר המילים הנכון.

 

איך אפשר לכתוב את זה?

ידיעת אוצר המילים המתאים בשפה הבריטית הוא נקודת התחלה מצוינת, אך חשוב גם לשים לב לאופן הכתיבה של המילים. אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין האנגלית הבריטית לבין האנגלית האמריקאית הוא הכתיב של ה-O. באנגלית האמריקאית האיות יהיה בדרך פשוט יותר, ולכן מילים כגון color, favor או behavior נכתוב ללא תוספות אחרות. אך באנגלית הבריטית, ה-O אינו מספיק ואנחנו נוסיף לו u. לכן, באנגלית הבריטית נכתוב colour, favour וכמובן – behavior. הבדל נוסף העלול ליצור בלבול רב בקרב מי שאינו מכיר את האנגלית הבריטית נוגע לסופי המילים ולאות E. כך לדוגמה, המילה center, מילה רגילה בשימוש נכתבת באנגלית הבריטית כ-centre. המקור להבדלים אלו, ולרבים אחרים, הוא היסטורי; כאשר נוח ובסטר חיבר במאה ה-19 את המילון הראשון לאנגלית אמריקאית, הוא רצה לבדל בין האנגלית הבריטית לבין האנגלית האמריקאית, ועל כן שינה בין השאר את איות המילים. המטרה שלו הייתה לא רק לבלבל את האויב (הבריטים כמובן) אלא גם לפשט את השפה ולהקל את למידתה. ואכן, אין ספק כי לתלמיד הממוצע קל הרבה יותר לזכור את color ואת center מאשר את colour ואת centre. לסיום, רק נזכיר עניין חשוב אחד – לעיתים הכתיב השונה של המילה מצביע גם על הגייה שונה שלה.

 

פיסוק ומוסכמות לשון

לסיום, חשוב לדון בעניין נוסף המייחד את האנגלית הבריטית והוא הפיסוק ומוסכמות הלשון שלה. אם למשל נרצה לצטט דבר מה ולהטיל מירכאות במשפט, באנגלית הבריטית נכתוב אותן 'כך' ואילו באנגלית האמריקאית נכתוב אותן "כך". לצד הבדל זה, שנראה לכאורה שולי, ישנם הבדלים רבים בדקדוק. כך למשל השימוש ב-get שונה משפה לשפה. באנגלית האמריקאית נאמר למשל I have not gotten any news ואילו דווקא באנגלית הבריטית ויתרו על צורה זו ואומרים תחת זאת I have not got any news. מלבד זאת, באנגלית הבריטית שם עצם קולקטיבי כגון ממשל או צוות, יכול להיות יחיד או רבים, ואילו באנגלית האמריקאית שם העצם הקולקטיבי הוא תמיד יחיד. כך למשל, באנגלית אמריקאית נגיד my team is winning אך באנגלית הבריטית סביר להניח שנשתמש ב-are, בדגש על כל חברי הקבוצה.

לסיכום, כפי שניתן לראות לאנגלית הבריטית אוצר מילים משלה, היגוי משלה ודקדוק משלה. כאשר השפה מדוברת, סביר להניח שיבינו את הדובר כך או כך, אך אם יש צורך בתרגום של טקסטים כתובים, מומלץ לבחור בחברת תרגום המודעת להבדלים והיודעת באיזו אנגלית להשתמש.

Log in with your credentials

Forgot your details?