לחיצת ידיים

בכל עולם החי, ויש שיאמרו שאפילו בעולם הצומח, ישנם בעלי החיים שמוצאים דרכים מגוונות ליצור קשר זה עם זה ולהעביר מסרים חשובים. הציפורים מצייצות, הדבורים רוקדות ואילו הקופים עושים שימוש במחוות גוף ובהבעות פנים. אך למעשה, נכון להיום, רק המין האנושי פיתח שפות שונות ומילוליות המקלות את התקשורת בין בני האדם. כך ניתן לא רק להעביר מסרים פשוטים המתייחסים לאובייקטים פיזיים, אלא אף ליצור תקשורת שעניינה תחומים מופשטים ומורכבים. אך מכיוון שלא כולנו דוברים את אותה השפה, נשאלת השאלה האם יש באפשרותנו להבין זה את זה גם ללא השפה המדוברת.  

תקשורת בראי ההיסטוריה

בני האדם אוהבים לחשוב על עצמם כעל היצורים האינטליגנטיים היחידים המסוגלים לתקשר באופן מלא זה עם זה. אלא שלאורך ההיסטוריה, לא בהכרח ההיסטוריה האנושית, היו קיימות דרכי תקשורת רבות ששימשו את בני האדם ואת יתר בעלי החיים. חמשת החושים – ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, סייעו לבסס ערוצי תקשורת שונים, ובמידה מסוימת, הן רלוונטיים גם היום. חוש הריח למשל מאפשר תקשורת באמצעות פרומונים שאותם מפרישים בעלי החיים, ואילו את שפת הגוף ניתן לקרוא באמצעות חוש הראייה. אך בשלב כלשהו, בערך בסביבות שנת מאה אלף לפני הספירה, התחילה להיווצר תקשורת מילולית. כחמישים אלף שנה מאוחר יותר, לצורת התקשורת הזאת נוספה גם תקשורת באמצעות ציורים, ובסביבות האלף הרביעי לפני הספירה כבר קיים הכתב. ככל שחלף הזמן, סייעו הטכנולוגיות השונות לקדם את התקשורת בין בני האדם, וכיום אנו חיים בעולם גלובלי שבו התקשורת משחקת תפקיד חשוב ביותר.

שפת הגוף ושפת המחוות

גם כיום, בחברה המתבססת ברובה על תקשורת מילולית ועל תקשורת כתובה, לשפת הגוף יש תפקיד חשוב. במקרים רבים, במיוחד כאשר שני אנשים שאינם דוברים את אותה השפה נדרשים לתקשר, שפת הגוף ושפת המחוות ממלאות תפקיד חשוב. יחד עם זאת, חשוב להיזהר בתקשורת מסוג זה, בייחוד בכל הנוגע למחוות גוף, שכן לכל תרבות מחוות הגוף הנהוגות בה, ולעתים מה שנהוג בחברה אחת אינה מקובל בחברה אחרת. כך למשל, מחוות היד המשמשת ישראלים רבים לסימון "רגע" נחשבת באירופה למחווה גסה וולגרית. אפילו עניין פשוט לכאורה כגון יצירת קשר עין עלול להיתפס באופן שונה בחברות שונות, ועל כן, כאשר מתקשרים עם בן תרבות זרה, חשוב מאוד להכיר את הקודים החברתיים הנהוגים אצלו, ולהשתדל שלא לפגוע בהם. אך על אף סייגים אלו, ישנם בכל זאת אמצעי תקשורת המשותפים לרוב התרבויות ולרוב בני האדם. הבעות פנים, למשל, הן משותפות בדרך כלל, ולרוב יהיה קל לכל אחד להבין מתי אדם כלשהו כועס, שמח או עצוב. גם תנועות הידיים על הגוף מסגירות פעמים רבות את תחושותיו ואת דעותיו של האדם, כאשר אגרוף עשוי לסמן אגרסיביות, שילוב ידיים יכול להצביע על התגוננות וכסיסת ציפורניים מראה על עצבנות. כל הסימנים והמחוות הללו אומנם אינם מסוגלים להעביר מסרים מורכבים, אך דרכם ניתן להבין את הלך רוחו של האדם שעימו מנסים לתקשר.

שפת הציורים

הכתב האלפביתי הנהוג היום ברוב התרבויות בעולם, כולל מספר מסוים של אותיות, שכל אחת מהן מסמנת עיצור (צליל) או תנועה. כך למשל באנגלית האות O שבמילה Ordinary מצביעה על עיצור שאת צלילו ניתן לשמוע. אך במילה Boy, ה-O משמשת כתנועה המסמלת לקורא כיצד יש לקרוא את האות B. אך על פי אחת התיאוריות המקובלות בתחום השפה והלשון, תחילתו של הכתב בציורים, והדבר ניכר במיוחד גם בשפה העברית. כך למשל האות א' בעברית, מקורה במילה "אלוף" שמשמעותה המקורית היא שור, וסימנה המקורי אכן מזכיר ראש של שור. יש האומרים כי גם האות מ' מקורה במילה מים, ומכאן הסימון שלה בכתב היד. כתב הציורים המוכר ביותר הוא כמובן כתב ההירוגליפים, שבמשך שנים נותר בלתי מפוענח, ושגם היום כל חברת תרגומים תאבק בתרגום שלו. כתב זה שימש במצריים העתיקה והוא משלב בין אידאוגרמה לבין פונוגרם. אידאוגרמה הוא למעשה ציור הבא להצביע על מילה, וכך למילה "מומיה" ישנו ציור משל עצמו. לעומת זאת, פונוגרם יכול לסמל עיצור או כמה עיצורים, ובכך הוא מזכיר את האלפבית המוכר לנו. מלבד שני אלו, ישנו גם סימן עזר נוסף המסייע לקורא בהבנת הכתוב. כיום, מרבית השפות נעזרות באותיות המסמלות עיצורים או תנועות, ורק שפות מעטות עוד עושות שימוש בציורים המביעים אובייקט או רעיון.

חוזרים אחורה?

לכאורה שפת הציורים והתמונות נותרה מאחור, אך כיום יש הטוענים כי במידה רבה ישנה חזרה לשפת הציורים. הכוונה כאן היא כמובן לאימוג'י שהפכו לחלק מרכזי מחיינו בשל הטכנולוגיה העומדת לרשותנו. היתרון העיקרי של האימוג'י הוא באפשרותם לפשט את התקשורת ולהפוך אותה למהירה הרבה יותר. כך לדוגמה ניתן להעביר מסורנים בטלפון הנייד במהירות ובקלות, ואין צורך להקליד מילים ארוכות. מלבד יתרון זה ישנו יתרון נוסף – מרבים הסימנים הם כיום בינלאומיים מכיוון שכולנו עושים שימוש באותם הממשקים המותקנים בטלפונים הניידים שלנו. על כן, במובנים מסוימים, האימוג'י יכול לשמש את החברה האנושית להעביר מסרים בין אנשים שאינם מבינים את אותה השפה. כך למשל אם אדם מטייל במדינה זרה והוא אינו דובר את השפה שלה, הוא יכול להשתמש בסימנים המוסכמים בעולם על מנת למצוא לדוגמה את המסעדה הקרובה או את חדר השירותים. יחד עם זאת, ישנם מצבים שבהם תקשורת האימוג'י ושפת הגוף אינן מספיקות, ואינן יכולות להחליף את השפה המילולית. לדוגמה, כאשר יש צורך להעביר מסר מורכב בנושא מופשט, או כאשר נדרש תרגום טכני או כל תרגום אחר. שפת המחוות, שפת הסימנים ושפת התמונות עשויות אולי לסייע כאשר צריכים להסביר משהו בעל פה לדובר שפה זרה, אך אין בה די כאשר יש נדרשים לתאר מושגים מופשטים או כאשר יש צורך בתרגום של טקסט כתוב. לשם כך יש צורך במתרגם מקצועי.

 

 

 

Log in with your credentials

Forgot your details?