תרגום אתרים

לכל עם ולכל תרבות שפה משלו, ושפה זו מהווה את כרטיס הכניסה לחיים החברתיים. במעגל הקרוב השפה מאפשרת לנו לדבר עם בני המשפחה, ובמעגלים רחבים יותר היא מהווה אמצעי תקשורת שלא ניתן לוותר עליו. בזכות השפה האנושית ניתן לנהל מדינה שלמה, והיא מאפשרת לנו לקיים קשרי מסחר ולהקים תשתיות ומערכות מורכבות. אך כאשר דוברי שפה אחת נדרשים לנהל דו-שיח עם דוברי שפה אחרת, מתברר כי לכל שפה הגבולות שלה. שפה מושפעת במידה רבה מתפיסת העולם של הדוברים שלה, והיא מעצבת את דרך המחשבה שלהם. על כן, כדי להימנע מאי-הבנות הנובעות מהשוני שבין השפות, חשוב להיות ערים להבדלים הדקים הללו. המאמר הבא עוסק בדיוק בעניין זה.

כיוונים ומספרים

אם תעצרו מישהו ברחוב ותבקשו ממנו הנחיות ליעד כלשהו, סביר להניח שתשמעו מילים כגון "ימינה", "ישר" או "שמאלה". גם אם תיעזרו באפליקציות ניווט מתקדמות, ההוראות שיינתנו יהיו דומות. רק לעיתים נדירות ניתן יהיה לשמוע הוראות כגון "המשך צפון-מערבה" או "פנה לכיוון דרום", ולא בכדי; הכוונה מסוג זה תהיה בלתי מועילה עבור מרבית דוברי השפה העברית, ולא מפני שהמילים אינן ברורות לנו. דוברי השפה מכירים את כיווני השמיים, אך דרך החשיבה שלהם שונה למשל מזו של שבט אבוריג'יני מאוסטרליה. שבט זה, הדובר שפה בשם Kuuk Thaayorre מתייחס באופן שונה למרחב שסביבו, ועבורם משפט כגון "המקל נמצא צפון מערבית לך" נשמע הגיוני לחלוטין. לעומת זאת, משפט כגון "המקל נמצא בצד שמאל שלך" לא ניתן יהיה למצוא בשפתם. גם מספרים, שבתרבות המערבית נתפסים כעניין ברור מאליו, אינם כך בתרבויות אחרות. בשבט ה- Pirahã למשל, שבט שחי באמזונס של ברזיל, המספרים היחידים הקיימים הם "אחת" ו-"שתיים". על פי חוקרים רבים, למצב זה השפעה מהותית על תפיסת העולם של דוברי השפה. קיומם או היעדרם של מושגים ומילים בשפה משפיעים על האופן שבו דוברי השפה חווים את העולם ומסבירים אותו לעצמם. בשורה התחתונה – ללא מילים למושג כלשהו, לדוברי השפה יהיה קשה מאוד להבין אותו.

פעיל וסביל

כל חברת תרגומים המבצעת עבודות לוקליזציה מודעת לאחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שפה לשפה – פעיל וסביל. בשפות רבות קיימות דרכים מגוונות להביע את אותו העניין, והדובר יכול להגיד למשל "שברתי את הבקבוק" או "נשבר לי הבקבוק". מכיוון שברור לנו כי החפץ הדומם (הבקבוק) אינו יכול לשבור את עצמו, האחריות על שבירתו ברורה כביכול. אך דובר שבוחר בכל זאת לומר "נשבר לי הבקבוק" עושה זאת ביודעין, לעיתים מתוך כוונה לצמצם את האחריות שלו לאירוע שהתרחש. ואכן, בשפות מסוימות יש נטייה להעדיף את דרך הביטוי הסבילה על פני דרך הביטוי הפעילה. אם באנגלית אנחנו נבחר בביטוי הפעיל, בספרדית וביפנית הדגש יהיה לא על עושה הפעולה אלא שוב – על הפעולה עצמה. נטייה זו מובילה לתפיסה שונה של המציאות ושל מידת האחריות שהאדם בתרבות לוקח על עצמו.

זכר ונקבה

נושא המגדר הוא כמובן אחד הנפיצים ביותר כיום, ובשפות רבות, וביניהן העברית, הוא מעורר מחלוקת רבה. בעברית, כל המערכת הדקדוקית בנויה תוך הבחנה ברורה בין זכר לבין נקבה, וגם תארים מצביעים באופן ברור על הזהות המגדרית של הדובר או של הדוברת. מצב זה הוביל לכך שבעברית, כמו גם בשפות אחרות, ברירת המחדל תהיה כמעט תמיד צורת הזכר. טפסים רשמיים נכתבים בדרך כלל בצורת הזכר וגם הפנייה לקבוצה גדולה של אנשים נעשית באופן זה. אך כיום, ברירת המחדל הזאת מתחילה להתערער, מתוך ההבנה כי השפה מבנה את תפיסת העולם שלנו. היום רבים טוענים כי יש מקום לבצע התאמות למצב החברתי המשתנה, או לפחות להיות מודעים למגבלות השפה. כך למשל, במקום קייטנת "אולימפיאדת המתמטיקאי הצעיר" ניתן לבחור בשם כגון "אולימפיאדת המתמטיקה לנוער" ולמנוע תחושת הדרה מציבור רחב. מגמה זו בשפה ניכרת במיוחד כאשר מדובר בשמות של תפקידים רשמיים. כך, האקדמיה ללשון העברית אישרה את השימוש ב"ראשת עיר", כאשר ראש העיר היא אישה. המטרה של שינוי מעין זה, היא כמובן להנכיח את קיומן של הנשים במגזר הציבורי ולחזק את מעמדן. לעומת זאת, בשפות אחרות, כגון השפה האנגלית, אין כל הבחנה בין נקבה לבין זכר, וייתכן מאוד כי הדבר קשור גם למעמד שניתן לגברים ולנשים בחברה.

פניית כבוד

עניין נוסף המעיד על האופן שבו השפה מעצבת את העולם שלנו, הוא השימוש בגוף נטרלי לצורך פניית כבוד. בעברית קיימות דרכי הפנייה הרגילות – את/אתם/אתן, אך בשפות אחרות, אין זה מנומס לפנות לאדם זר באופן ישיר כל כך. למשל, כאשר חברת תרגומים נדרשת לתרגם מסמכים רשמיים מעברית לשפה הצרפתית או לשפה הגרמנית פעמים רבות יהיה צורך לבצע לוקליזציה לשפת היעד, ולבחור במילת הפנייה הנכונה (Vous לצרפתית
ו-Sie לגרמנית). פנייה זו קיימת כמובן בשפות רבות אחרות, והיא מצביעה אולי על תפיסת העולם הרווחת בקרב דוברי השפה. בארץ, היעדרה של פניית כבוד עשויה להיות מפורשת כחלק מדרכי הביטוי המקובלות על דוברי העברית. בישראל – מצופה מהדובר לדבר "ישר ולעניין" ולעיתים דווקא פנייה מנומסת מאוד עלולה להיתפס באופן שלילי ולהיות מפורשת כהתנשאות או לזכות לתגובות מזלזלות.

יש עתיד?

גם בכל הקשור למערכת הזמנים, קיים שוני רב בין השפות. במרבית השפות למשל ניתן למצוא בדרך כלל את הזמנים ה"סטנדרטיים", כלומר – עבר, הווה, עתיד. אך ישנן שפות שבהן אין עתיד. זהו לדוגמה המצב בסינית המנדרינית, וכפי הנראה אין לכך השפעה שלילית על החברה הסינית, אלא להיפך. נדמה כי דווקא בשפות שבהן קיים זמן מוגדר לעתיד, כמו באנגלית ובעברית, דוברי השפה נוטים לתפוס את העתיד כדבר מה רחוק שאין לו השפעה רבה על חיי היום-יום. לעומת זאת, דוברי הסינית המנדרינית אינם תופסים את העתיד כדבר מה מרוחק שניתן להתעלם מקיומו, ולדעת חוקרים רבים יש לכך השפעה חיובית על אורח החיים, על המצב הבריאותי ועל ההתנהלות הפיננסית של דוברי השפה.

לסיכום, כיום כבר ברור כי שפה אינה מתקיימת בחלל ריק. השפה שאנו מדברים קשורה בקשר הדוק לאופן שבו אנו חווים את העולם ומפרשים אותו. אין זה אומר בהכרח שעלינו לשנות את השפה, אך מודעות לעניין עשויה להעניק לנו פרספקטיבה חדשה על העולם שסביבנו, והיא נחוצה במיוחד לכל העוסקים בתחום התרגום.

Log in with your credentials

Forgot your details?